ניצול מרות והטרדה מינית במקום העבודה: נטל ההוכחה

בעל מרות הנו מי שיש לו כוח על מעמדה, על זכויותיה או על עתידה של העובדת, במישרין או בעקיפין. ניצול יחסי המרות משמעו שימוש לרעה בכוחו של בעל המרות כדי לקבל את הסכמת העובדת למגע מיני. מי צריך לקבוע שהיה ניצול ומהו הרף העובדתי המספיק לקביעה זו?

מבחינה משפטית להטרדה מינית נפקויות אפשריות בשלושה מישורים נורמטיביים: הפלילי (שבסופו יכולה להיות מוטלת סנקציה עונשית כגון מאסר), המשמעתי (שבסופו יכולה להיות מוטלת סנקציה תעסוקתית כגון פיטורים), והאזרחי (שבסופה יכולים להיות מוטלים פיצויים לטובת התובעת).

בכול מישור כזה, זהות הגורם המחליט אם היה או לא היה ניצול, הוא שונה: במישור הפלילי הגורמים הראשונים להחלטה שכזו הן רשויות התביעה ולאחר מכן בית המשפט; במישור המשמעתי, הגורם המחליט הנו המעסיק. במישור האזרחי, הגורם המחליט הנו בית הדין לעבודה.

נטל ההוכחה לקביעה, כי התקיים ניצול,  שונה בכול מישור ומישור. במישור הפלילי, הנטל מוטל על רשויות התביעה והוא נטל שכנוע ברמה של מעל לספק סביר (נטל כבד); במישור המשמעתי, הנטל מוטל על המעסיק והוא נטל הדומה אם לא זהה לזה שבפלילי; במישור האזרחי, הנטל מוטל על בעל המרות להוכיח, כי לא ניצל את מרותו, וזאת ברמת ההוכחה הנדרשת כרגיל בהליכים אזרחיים (נטל קל יחסית).

להמשך קריאה בכתב העת אוטוריטה: http://otorita-journal.net/%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%98%d7%a8%d7%93%d7%94-%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94/