בתחום המשמעת קורה לעתים, כי המעסיק הפרטי נדרש לפתע לשקול את נפקותם של מעשים שעשה העובד שנים קודם לכן. הדבר עשוי להתרחש, כשעולות טענות נוספות כנגד העובד, והמעסיק מבקש לאגום אותן בהווה למכלול אחד בר ענישה מבחינתו. השאלה היא מה משקלם של מעשים שנעשו בעבר ולא טופלו משמעתית, והאם הם רלוונטיים וכיצד להחלטה שעל המעסיק לקבל בהווה.
במקרה בו עובד מואשם בעבירת משמעת, שאירעה שנים קודם לכן, ובטח ובטח כאשר המעסיק ידע על ביצוע העבירה שנים קודם לכן ולא עשה דבר מאז, הרי שאי-מתן משקל מספיק לחלוף הזמן בהחלטת המעסיק, עלולה לעלות לכדי הפרת חובת תום הלב. להפרת חובת תום הלב עלולות להיות תוצאות שונות, ובהן ביטול ההחלטה הפוגעת בעובד או פיצוי העובד (המקרה השני רווח יותר).
התחשבות בחלוף הזמן יכולה לבוא לידי ביטוי, בין השאר, בנקיטת סנקציה מינורית יותר מזו שהייתה מושתת על העובד אלמלא חלף הזמן.
להמשך קריאה בכתב העת אוטוריטה: